ספר הכוזריויכוח פלוסופי בין מלך כוזר לרבעל אמיתות התורה ויסודות היהדות רבינו המקובל החסיד הגדול רבי יהודה הלויהוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי [ריה"ל], שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם.

הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר.

ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכללהספר פותח בחלומו של מלך כוזר, בו הוא רואה מלאך המודיע לו: "כוונתך רצויה, אך המעשה אינו רצוי". חלום זה חוזר אליו מספר פעמים.

מכיוון שהמלך מקיים את דת הכוזרים בשלמותה, הוא מבין שיצטרך לחפש את המעשה הרצוי במקומות אחרים. תחילה הוא נפגש עם הפילוסוף.

מלך כוזר מסכים עם דבריו ההגיוניים והעקביים של הפילוסוף אך הם סותרים את דברי החלום, שכן המלך מחפש את המעשה הרצוי ואילו הפילוסוף טוען שהאל אינו בעל רצון ואינו משגיח על בני האדם. מבין הדתות האחרות, מקדים המלך את המפגש עם הנוצרי.

תשובות הנצרות אינן מתיישבות על ליבו, שכן הן אינן תלויות בהגיון וחכמה, וראויות למי שהתחנך על פיהן מילדותו או חזה בעיניו באותם אותות. במפגשו עם החכם המוסלמי הוא לא מקבל את האפשרות לקיום דת אוניברסלית הכתובה בשפה לאומית.

בלית ברירה, ובראותו שהדתות הגדולות יונקות ממנה, הוא בוחן את היהדות - "הדת הבזויה" - ונפגש עם החבר היהודי. הוא מוצא טעם בדבריו ומרבה לחקור ולשאול אותו שאלות.

בעקבות כך המלך וכל עמו מתגיירים. המלך ממשיך לדון עם החבר אף לאחר גיורוטיעון הכוזרי, מהווה דוגמה יהודית מפורסמת לניסיון לבסס את צידקת הדת באמצעות המסורת על חוויית התגלות או חוויית נס: לפי הספר, הכרה בצדקתה של היהדות מבוססת על העדות ההיסטורית העוברת מדור לדור על מעמד הר סיני שבו נכחו, לפי המקרא, שישים ריבוא שהעידו כי כך אכן התרחש.