רבינו משה בן מימון - הרמב"םרבי משה בן מימון נולד בשנת ד'תתצ"ה (1135) בעיר קורדובה שבספרד לאביו רבי מיימון, שהיה דיין בקורדובה. הוא נפטר במצרים בכ' טבת ד'תתקס"ה (1204).

על פי מספר מסורות, שושלת היוחסין של הרמב"ם הגיעה עד לרבי יהודה הנשיא, חותם המשנההרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת וחדשנית אשר הגיעה גם מחוץ לתחומי היהודים, עד כדי כך שהוא הוכר כפילוסוף גם בתרבות הערבית והאירופית. בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימוןמדוע בעצם נתפס הרמב"ם כדמות חשובה במיוחד, נראה שהיקף הפעילות וההשפעה שלו הם שיצרו את מעמדו האיתן.

הרמב"ם היה איש מדע ורופא, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, ואף מנהיג קהילות מצרים וסביבתה. הוא היה הדמות היהודית המפורסמת ביותר בדורו, ונחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורותבעודו בן 13 עקרה משפחתו של הרמב"ם מקורדובה שבספרד, בעקבות רדיפת היהודים, והיטלטלה ברחבי ספרד ללא מנוחה.

בהמשך הגיעה המשפחה לעיר פאס שבצפון אפריקה. גם שם הקנאות המוסלמית גברה, ורבי יהודה הכהן אבן שושן, רבו של הרמב"ם, אף נהרג במהלך הפרעות על קידוש השם.

משם עלה הרמב"ם לארץ ישראל. כעבור זמן ירד למצרים והשתקע בהבזמן שהתגורר בעיר פוסטאט (קהיר העתיקה) נשא הרמב"ם את בתו של רבי מישאל הלוי בן רבי ישעיהו החסיד הלוי אלתקא (חתנו של רבי דוסא בן יעקב).

זמן קצר לאחר מכן נולד שם נולד בנו היחיד, אברהם (1186 - 1238). חיבוריו המפורסמים מורה נבוכים, משנה תורה שנקרא היד החזקה, פירוש על המשנה, וספרים נוספים, אולם לא רבים יודעים שבצעירותו כתב הרמב"ם מספר חיבורים שלא הספיק להגיהם ולהוציאם לאור.

רובם אבדו, ונותרו רק חלקים מהם. בין החיבורים הלא גמורים: פירוש הלכות קשות שבכל התלמוד, הלכות הירושלמי, קונטרסי השגות על הרי"ף בסוגיות בודדות בתלמוד, מאמר העיבור - על נושא עיבור השנה והלוח העברי ועוד.

בנוסף הוא כתב גם ספרי רפואה שראו אור, ביניהם - ספר הקצרת, פרקי משה, מאמר הטחורים, שמות התרופות, על קץ החיים, ועוד. בשער הגלגולים כותב ברב ז"ל בשם האריז"ל כי הרמב"ם לא זכה לידע את חכמת הזוהר, ומסביר את הטעם לכך על פי הקבלה ולעומת זאת הרמב"ן זכה אך בסוף ימיובתורה נרמז שמו של הרמב"ם בספר שמות פרק יא פסוק ט - .

. .

. .

. .

למען רבות מופתי בארץ מצרים. ראשי תיבות רמב"ם.